מספר: ת"ר 0 עימות

שם: עימות

עימות מוגדר בתור יכולת לעמוד מול. או כאשר אנחנו אומרים שאדם מעמת, אנחנו מתכוונים שהוא עומד מול, מבלי להירתע או להתחמק. היכולת לעמת היא למעשה היכולת להיות שם בנוחות ולקלוט בחושים.

פקודות: מאמן: "התחל", "זהו זה", "פסול".

למאמן יש כמה מונחים שבהם הוא משתמש. הראשון שבהם הוא "התחל", כשבאותו רגע התרגיל מתחיל. בכל פעם שהתלמיד אינו שומר על תנוחתו, נופל בכבדות, נכנס לחוסר הכרה, מקבל עוויתות, עיניו מתחילות להתרוצץ, או בכל דרך מפגין תנוחה לא נכונה, המאמן אומר "פסול" ומתקן את הקושי. לאחר מכן הוא שוב אומר "התחל" והתרגיל ממשיך. כאשר המאמן רוצה להעיר הערות, הוא אומר "זהו זה", מסדר את הנקודה הזו ואז שוב אומר "התחל".

תנוחה: התלמיד והמאמן יושבים פנים אל פנים במרחק נוח זה מזה – כמטר אחד. שניהם מביטים זה בזה.

ת"ר 0 עימות

תכלית: לרכוש את המיומנות להיות מסוגל לשבת בשקט ולהסתכל על מישהו אחר ללא מתח.

תרגיל זה הוא רמת המיומנות הבאה מעל ת"ר 0 'הייה שם' כעת הוא חייב גם לעמת.

תקשורת אינה אפשרית בהיעדר עימות. האם ניסית אי פעם לדבר אל מישהו שאינו מסתכל עליך? אותו אדם אינו מעמת אותך. חוסר עימות הוא מחסום לתקשורת אמיתית.

עוויתות עצבניות, מתחים, כולם נובעים מחוסר נכונות לעמת. כאשר אותה נכונות מתוקנת, מגרעות אלה נוטות להיעלם.

דגש האימון: התלמיד והמאמן יושבים פנים אל פנים, אינם מנהלים כל שיחה ביניהם ואינם מנסים להיות מעניינים. הם יושבים ומביטים איש ברעהו ולא אומרים או עושים דבר במשך כמה שעות. אסור לתלמיד לדבר, לנוע בחוסר מנוחה, לצחקק, או להיות נבוך או להירדם.

יתברר שהתלמיד נוטה לעמת בעזרת חלק גוף במקום פשוט לעמת. עימות בעזרת חלק גוף יכול לגרום לחלק הגוף לכאוב או להרגיש לא נוח. הפתרון הוא פשוט לעמת ולהיות שם.

הכלל הבסיסי הוא שכל דבר שהתלמיד מחזיק במתח הוא הדבר שאיתו הוא מעמת. אם עיניו של התלמיד מתחילות לצרוב, הוא מעמת איתן. אם בטנו מתחילה לבלוט ונעשית מתוחה, הוא מעמת עם בטנו. אם כתפיו או אפילו החלק האחורי של ראשו נעשים מתוחים, אז הוא מעמת עם כתפיו או עם החלק האחורי של ראשו. מאמן מעולה יאמר במקרה זה "זהו זה", יתקן את התלמיד ואז יתחיל את פרק התרגיל מחדש.

מצמוץ אינו פסילה בת"ר 0, ו-"ללא מצמוץ" אינו מהווה דרישה. המאמן אינו צריך להקדיש כל תשומת לב לשאלה אם מישהו ממצמץ או לא – רק לשאלה אם האדם מעמת או לא.

אם זאת, נעיצת מבט בעיניים פקוחות לרווחה אינה טבעית, ומשמעותה שהתלמיד מנסה לעמת עם עיניו. במקרה כזה עיניו של התלמיד ידמעו, ייעשו אדומות ויכאבו אם הוא ימשיך בכך. תלמיד שיש לו בעיות עם עיניו יתר על המידה צריך להיות מוחזר לת"ר 0 הייה שם ולשלוט בתרגיל זה לפני שהוא מנסה שוב לבצע ת"ר 0 עימות.

כמו בת"ר 0 הייה שם התלמיד אינו משתמש בכל שיטה או דרך של עימות מלבד פשוט להיות שם. השם יהיה מוטעה אם פירושו של עימות הוא לעשות משהו לאדם שאותו מעמתים. כל הפעולה היא להרגיל את התלמיד להיות שם בנוחות, במרחק מטר אחד מול תלמיד אחר, מבלי להתנצל או לזוז או להירתע או להיות נבוך או להגן על עצמו.

המשך בתרגיל זה עד שכל העוויתות, הרתיעות או כל התופעות האחרות אינן קיימות יותר או שאין צורך לדכאן יותר (לשמור שהן לא יהיו ידועות או נראות לעין). כל דבר שמתעורר "ידעך" או "ישוטח".

התלמיד עובר את התרגיל כאשר הוא יכול פשוט להיות שם ולעמת, וכאשר הוא הגיע להישג גדול ויציב.